פרנק ואח' נ' גל-אר שילוח בינלאומי בע"מ ואח'

החלטה

בפני שתי בקשות אשר הוגשו בנפרד, האחת ע"י גלאר שילוח בינלאומי בע"מ (להלן: "המבקשת 1") כנגד מר פרנק פסטרו (להלן: "המשיב") והשנייה ע"י אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (להלן: "המבקשת 2"). הבקשות עניינן אחד והוא - דחיית התובענה על הסף בשל התיישנותה.

כללי

הרקע העובדתי:

התובע, בעל עסק למוצרי מאפה יצורם ושיווקם, הגיש תביעה כספית לתשלום סכום של 480,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו בגין הפרת חוזה בינו לבין הנתבעת, חברה לשילוח בינלאומי.

ביום 17.10.04 התקשר התובע לנתבעת, וביקש לשלוח מטען של טובין וציוד נלווה (להלן: "הטובין") לצורך הצגתם בתערוכה בינלאומית למזון כשר, שהתקיימה בארה"ב בין התאריכים 26-27.10.04 (להלן: "התערוכה").

ביום 18.10.04 הפיקה הנתבעת לתובע שטר התחייבות לפיו תדאג לטיפול בטובין וכי יועברו בטיסת אל-על מנמל התעופה בן-גוריון לנמל התעופה ניו ארק שבניו יורק, ומשם ישירות למקום התערוכה. כמו כן, התחייבה כי הטובין יגיעו במועד ובאופן בו ניתן יהיה להציג אותם בתערוכה.

לטענת התובע, המטען לא הגיע ביום שהוסכם, קרי ביום 19.10.04. יתרה מזו, ביום 23.10.04 הגיע התובע עם רעייתו לתערוכה שבארה"ב, שם הופתע התובע לגלות כי הטובין טרם הגיעו. מנהל הנתבעת הוזעק לארה"ב, לאחר בירורים נתברר כי הטובין נשארו בארץ.

לטענת התובע, התרשלה הנתבעת, ומשום כך לא הגיעו המוצגים במועד לתערוכה, והוא נאלץ לעמוד מול דוכן ריק בתערוכה, דבר שגרם לו לנזק כספי רב, ולעוגמת נפש, בין השאר בשל הפגיעה בשמו הטוב, במוניטין שלו, וביכולתו ליצור קשר עם לקוחות חדשים, אשר ירכשו ממנו סחורה בעתיד.

בקשתה של גלאר שילוח בינלאומי בע"מ (להלן: "המבקשת 1"):

טענות המבקשת:

טענתה של המבקשת היא כי דין התביעה להדחות מחמת התיישנות הן ע"פ דין והן ע"פ חוזה.

לעניין ההתיישנות ע"פ דין, טוענת המבקשת כי הדין החל הינו חוק התובלה האווירית, התש"מ - 1980 (להלן: "חוק התובלה האווירית") וכן האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אוירית בינלאומית (להלן: "אמנת ורשה"), הקובעים תקופת התיישנות בת שנתיים. המבקשת טוענת כי היות וההובלה הייתה מיועדת ליום 18.10.04, הרי שהיה על התובע להגיש את תביעתו לא יאוחר מיום 18.10.06. בפועל הוגשה התובענה ביום 21.10.09, קרי למעלה מ-3 שנים לאחר תום תקופת ההתיישנות.

לעניין התיישנות ע"פ חוזה, טוענת המבקשת כי אף בהסתמך על חוזה ההובלה בין הצדדים שמהווה בסיס לכתב התביעה, דהיינו שטר המטען, הרי שחלה התיישנות, שכן חלפו חמש שנים מיום האירוע ועד יום הגשת התביעה, משכך - יש לדחותה.

תגובת המשיב:

התובע טוען, כי הן חוק התובלה האווירית והן אמנת וורשה אינן חלות בעניינו, שכן ההובלה כללה מספר חלקים אשר כללה אלמנטים אוויריים ויבשתיים. חלק מהמטען כלל לא הגיע והוא נשאר בארץ וחלקו הגיע כשהוא מופשר לחלוטין ומפורק. הואיל וכך, על החלק היבשתי אין כל תחולה של האמנה. כמו כן טוען הוא כי הנסיבות הראייתיות אינן ברורות ויש לבררן.

לעניין התיישנות ע"פ חוזה, טוען המשיב כי שטר המטען המתייחס להובלה האווירית, מהווה חלק מעסקת היסוד אשר כללה הובלה מדלת לדלת עד למקום התערוכה וכן שירותים נוספים כמשלחת מטענים מעבר להובלה האווירית. משכך, אין הנתבעת מהווה "מוביל אווירי" גרידא אלא מעמדה הינה של משלח מטענים. לפיכך אין היא זכאית ליהנות מסעיפי הפטור החלים על מוביל אווירי.

יחד עם זאת, טוען המשיב אף אחד משטרי המטען שהוצאו לו בקשר עם ההובלה לא נמסרו לו בסמוך ומיד לאחר ההתקשרות. ובהעדר מודעות והסכמה לחוזה הרי שתביעתו לא התיישנה.

תשובת המבקשת:

לעניין ההתיישנות טוענת המבקשת בתשובתה, כי משמדובר במטען אשר הגיע באיחור ליעדו הרי שאם מכוח האמנה עצמה ואם באמצעות שטר המטען המשמש כחוזה ההובלה, הדין החל על העבודות ועל המשלח האווירי הינו חוק התובלה האווירית המכיל את תנאי אמנת וורשה.